יופי מוזיקלי

לנסוע במונית זה כמו לשבת בכיכר העיר. לשמוע את כל החדשות , מי עושה מה ולאן נושבת הרוח באופן כללי.  מאז הקורונה החוויה היא שונה. הנהג ואני יושבים חנוטים וחנוקים במסיכות, לפעמים אפילו עם מחיצות ממשיות. המרחק בינינו גדל ודממה השתררה... כמו איזו תהום גדולה. קצת כמו בינינו באופן כללי, אני חושבת.  כשאי אפשר לראות חיוכים ולהסתכל ישר בעיניים , מחייב מדי וקצת אישי,  נשארים עם חוסר ודאות איך להתנהג, אם כדאי בכלל ליצור מגע או אולי עדיף להישאר מרוחקים. גם פיזית אבל בעיקר רגשית. לנסוע במונית זה כמו לשבת בכיכר העיר בהרגשה שלי הקורונה היא מתנה. למשל, תמיד חשבתי שזה שאני מחבקת אנשים כל הזמן זה אומר שאנחנו ממש קרובים .שיש לנו קשר טוב והיום אני מבינה שזו אשליה. מגע לעתים הוא בעצם תחליף לקרבה. לדיבורים כנים. לחשיפה רגשית. לגעת באמת באדם שמולי - מי הוא? מה מהותו? מה הוא רוצה וצריך? והיום אין את האופציה. אי אפשר להתחבא. צריך באמת להסתכל לאנשים בעיניים, לנסות להבין אותם מנטלית וליצור קשר לבבי! נכון שהקורונה  עטופה בהרבה קוצים אבל...

היא בחל"ת, מרגישה את כל כובד המשכנתה כאבן התלויה על צווארה היא יצאה מפס היצור של הטכניון. אחרי תואר ראשון ושני תוארי מאסטר הצטרפה לשוק העבודה. בשני מקומות לא הייתה מרוצה, היחס לעובדים, הסתירה בין הנאמנות למשלם השכר לבין הלקוחה קרעה אותה והיא עזבה. היא הגיעה למקום עבודה נוסף מקום כלבבה: בוס מאפשר, יחסי עבודה של אמון, שיתופי פעולה עם הלקוח המתכתבים עם האג'נדה של המפעל. היא הרגישה כגלגל שיניים משמעותי ונחשב העובד בהרמוניה לטובת המערכת כולה ולטובת כל פרט שבמכונה. היא התקדמה, בנתה עם בן זוגה בית מפואר, משכנתה ענקית, כמו רבים במדינה. היא חשבה: "הסתדרנו יפה" "נעמוד בכך". ואז כל העולם נכנס לעידן החדש וגם היא עם עוד מיליוני בני אדם מצאה את עצמה מובטלת מעבודה, ללא שכר ועם משכנתה שמכבידה. אז מה יהיה עכשיו? מי ישרוד את המגפה? היא כזאת אחת שלא יושבת סתם ובוכה, היא מבינה שהמפעל בו עבדה כבר לא נצרך בעולם החדש, הרי מטוסים מקורקעים בכל העולם. היא צריכה מהר לחשב מסלול מחדש.  חינוך יהיה ההייטק החדש היא...

קורונה עשתה מאתנו חרדים בריאותנו לבריאות אחרים . כל אפצ'י מיותר גורם לנו לחשוב שמשהו קורה בקורונה. זה זמן מאוד מעניין,שאנחנו חושבים המון על בריאותנו. איך לחזק את מערכת חיסונית? איך להיות יותר בריאים, פחות להיות חשופים לווירוסים? החרדה להיות חולים מגבירה לנו התעסקות בבריאות ואופנים להימנע מקורונה. אנחנו לא יודעים מתי וירוס יתפוס אותנו, נזהרים,חובשים מסכות רובינו. לפעמים אבל אני חושבת מה יותר בריא לענות מסכה חצי שעה כבר גורם לחנק,ובעיות נשימה? מי שעשה את המסכה לא ידע שיגיעו הזמנים שנתחיל לענוד אותם כל היום. אני תוהה האם רק ענידת מסכה תמנע מאתנו לחלות בווירוס, או יש משהו במחשבה שלנו ,או במעשים הרגילים שלנו יכול למנוע מאתנו וירוס והתפשטותו? https://www.youtube.com/watch?v=5_62xrP3jkA אם כבר הייתי עושה מחקר לגבי מחשבות שלנו, או מעשים שלנו. האם עלה שחלו בווירוס חשבו יותר מחשבות שליליות על עצמם ועל אחרים. אני חושבת שיש משהו מעבר בהתנהגות של אדם שגורם לו להידבק ולהיות חולה בווירוס. לחשוב על עוד גורמים להידבקות בווירוס, הרי לא רק אנשים בקבוצות סיכון עוברים את הווירוס בצורה...

קורונה זה וירוס, בהתחלה כל כך פחדנו ממנו להידבק ,למות ,להיות חולים. תמיד חשבתי איך אני בתור אדם מונעת מעצמי את הווירוס הזה ואולי כמו כל מחלה ,זה לא בדיוק בגוף שלנו, אלה זה בא כתוצאה של מה שקורה בנפשנו . אני בתור אדם שלומד פסיכולוגיה, מבינה שכל המחלות בצורה כזאת או אחרת קשורות למצב הנפשי של האדם. הייתי עושה מחקר האם מחלת קורונה היא באמת תלוית גיל וחולים רק בה בווירוס עצמו יותר מבוגרים? אנשים בקבוצות סיכון?מה הקשר בין מצב הנפשי של אדם להדבקות בקורונה? עד כמה זה לא הגיוני וזה כאילו וירוס לדעתי יש קשר בין מצב  נפשי של בן אדם לרמת הדבקות. קודם כל אנשים שחולים בדיכאון והיפוכונדריה במיוחד זה עוד קבוצת סיכון .חוץ מהעובדה שבזמן קורונה בגלל הסגר עלה גם ככה אחוז מחלות נפש והחמרה במצב. המחלה עצמה גורמת לפוסט טראומה ,סביר להניח האוכלוסייה הפגיעה זה אנשים עם מחלות נפש, מחקרים מראים את זה כבר . השאלה הנשאלת מה לעשות עם קורונה? הבנו כבר זה לא רק וירוס פשוט, זה וירוס...