המלחמה הבאה רובצת לפתחנו מכמה חזיתות. מאגרי הטילים הולכים ונאגרים, הקורונה מחפשת דרכים חדשות ויצירתיות לתקיפה מחדש, ארה"ב מסובבת שוב את פניה אל עבר הפלסטינאים ואנו נלחמים זה בזה ללא לאות. לפעמים, כשהייאוש גובר, צריך לחשוב מחוץ לקופסה, כי הפתרונות שניסינו עד כה לא ממש יעילים. יכול להיות שיש עוד משהו שלא ניסינו? אולי משהו שיכול להרגיע בבת אחת את כל הלחצים המופעלים עלינו? אנו רואים לאורך כל היסטוריית עמנו שמסיבה זו או אחרת רודפים אותנו ומנסים להשמידנו, כשאנו קוראים בין הדפים קל לנו להרגיש רחוקים ומנותקים מהמקרים, הרי, רחוק מהעין רחוק מהלב. אבל מה נאמר על המקרים שהם כאן ועכשיו? למה ואיך גם מהם אנו נוטים להתעלם, לטמון ראשנו בחול וכאילו כל זה לא נוגע לנו עם ישראל. כל המצבים הלא נעימים שאנו חווים, כל המכות שנוחתות עלינו מכל כוון אפשרי נועדו להעיר אותנו מתרדמתנו ונתחיל לשאול את עצמנו מה לא עובד כאן? במה אנו טועים שכל פעם המצבים האלה חוזרים שוב ושוב. לשמחתנו אנחנו לא לבד במערכה ובאופן קבוע יש מי שכתבו לנו ונתנו לנו הסבר משכנע מאד למה כל זה קורה לעם היהודי ומה עלינו לעשות כדי לשנות את מצבנו. אותם חכמים מקובלים כותבים לנו ומלווים אותנו והם מסבירים מה הסיבה לנרטיב של עמנו. עם ישראל הוא אוסף של כל אומות העולם, מורכב כדוגמית של מיני אנושות, מה שקורה לעם ישראל הוא השתקפות למצב האנושות באופן כללי. בגלל המגוון העצום שקיים בעמנו, ההבדלים הרבים ביננו, אנו כל הזמן בחילוקי דעות ופירוד אחד מהשני, אנו לא מסוגלים להסכים ביננו על שום דבר, לכל אחד הדעה והצדק שלו. ישנו פתרון והוא איחוד, אם אנו נצליח להתגבר ולתעלות מעל כל ההבדלים ביננו, מחליט להסכים שאנו עם אחד עם מטרה משותפת, כבר בצעד הזה יהיה שינוי משמעותי וממנו נוכל להתקדם יחד עם הייחודיות של כל אחד. זה יהיה כמו במטה קסמים נוכל להתחיל לשמוע זה את זה ונמצא דרך לתקשר ולקיים חיים משותפים שיתופיים בין כולנו. לא צריך עכשיו מהפכות למיניהן כדי שיהיה לנו טוב ונהנה משפע של ביטחון, כלכלה יציבה, שלטון נכון, אהבת אחים, כל זה אפשרי רק אם נביע את רצוננו לכך. נעבור מיד מפירוד לחיבור משנאה לאהבה.

איך נמנע את המלחמה הבאה? איך נצנע את המגיפה הבאה? את האסון הבא? הבעיה לפי הרב לייטמן היא שאנחנו עדיין מאמינים בכוח שלנו לנהל פה את העניינים. ובצדק! יש לנו את מיטב המוחות. מיטב המומחים. טכנולוגיה מתקדמת. ידע אדיר. נסיון רב שנים. כל מה שצריך בשביל לנהל חיים טובים. או שלא… מספיק סיני אחד שאוכל עטלף…או משהו אחר שגורם לכל העולם להכנס לסגר. וכל המשאבים והידע העולמי העצום עומדים חסרי אונים מול הטבע. פתאום כל העולם "שכונה" . חיבור משונה כזה.

ואסונות לא ברורים. ומלחמות. ומהומות. ואנטישמיות מתפרצת בכל מקום. אני כמוהן מעריכה ותומכת בכל הכוחות הגדולים הפועלים בלי הפסקה בנסיון להתמודד עם הבעיות הגדולות. אני הראשונה שאצא למרפסת למחוא כפיים בהערת תודה לכל העוסקים במלאכה. אבל מתגנבת הרגשה שמישהו או משהו צוחק עלינו ועל כל המאמצים שלנו. כוח יותר חזק. נזכרתי באמירה שהאדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק. גילוי נאות: אני ואלוהים לא ממש בקשר.  היחס שלי אליו נע בין הכחשת קיומו לכעס גדול על הדרך שבה הוא מנהל את העניינים פה. איפה הוא היה בשואה?

אני באה מסביבה חילונית פותחת. רגילה לזלזל באנשים שמנהלים קשר עם אלוהים. אנחנו לא מאמינים בחבר דמיוני. אנחנו לוקחים אחריות ומנהלים  את חיינו בכוחות עצמנו. רק שעכשיו כוחות עצמנו כבר לא כל כך מספיקים.מתגנבת המחשבה שהפיתרון נמצא בכוח יותר גדול. אולי יש כאן תמונה יותר גדולה ממה שאנחנו רואים כרגע.