הגן שלנו נכנס לבידוד היום. הורים שלחו ילד חולה בלי חום לגן ושלושה ימים אחרי התברר שיש לו קורונה ולכן כל כיתת הבוגרים כולל הצוות נכנסו לבידוד. אני שואלת שאלה כנה מהלב, באיזה זכות ובאיזו חוצפה הורים שולחים ילד חולה לגן? האם כולם העבירו את השנה הזו על הירח? אני בטוחה שלהורים היו סיבות טובות מבחינתם למה לעשות זאת, אבל הם פעלו ללא מחשבה מעמיקה ובעיקר בחוסר אחריות. אז פתרתם את בעיית הבייביסטר ליום אחד אבל הרסתם לכם את השבועיים הבאים שבהם תהיו סגורים בבתים. בגללכם עוד שלושים ילדים וכשישים הורים יצטרכו לקחת חופש נוסף מהעבודה, שלא לדבר על צוות הגן. למה?! 

אם יש משהו אחד שהשנה הזו לימדה אותנו הוא שאי אפשר לבד. רוצים או לא רוצים, כולנו קשורים ותלויים זה בזה, בכל דבר. אם מבחינה רגשית, ראה ערך צער הבידודים והסגרים, אם מבחינה של הישרדות בסיסית ואם מבחינת הבריאות עצמה. מהמחלה יכולנו כולנו בארץ להיפטר כבר מזמן, אבל העובדה שכל כך הרבה אנשים באמת ובתמים חושבים על טובתם האישית מנעה זאת מאיתנו ותמשיך למנוע גם בעתיד. אנחנו רואים שדרך ההתנהלות הזו לא עובדת. פשוט לא עובדת. בשום תחום בחיים שלנו, ובודאי שלא בקשר לקורונה, אבל בכל זאת לא מפסיקים. 

אי אפשר שיהיה לנו טוב אם אנחנו לא נדאג שלכולם יהיה טוב. אף אדם לא יהיה בריא עד שנתנהג באחריות ונשמור אחד על השני. ככה זה עובד. אנחנו חיים במערכת הטבע ולטבע יש חוקים שלפיהם הוא מתנהל. אנחנו מכירים חוקים כמו חוק המשיכה אבל קיימים גם חוקים חברתיים, כמו החוק הבסיסי בטבע  שהוא חוק הערבות. כולנו קשורים ותלויים אחד בשני לחלוטין ולכן יחס טוב ומכבד הוא מחוייב המציאות. כל רמות הטבע נוהגות כך חוץ מאיתנו, ולכן החיים שלנו מלאים בסבל ובצער וכל יום עבורנו הוא מאבק, קרב יומיומי אחד בשני ובנפתולי הגורל.

הקורונה היא הביטוי לחוסר האיזון שבו אנחנו מתקיימים וכל פעולה שלנו לגביה צריכה להיות בהתאם. ככל שנמשיך בהתנהגות אנוכית המצב יחמיר ויתגלו בעיות ומכות חדשות, עד שהטבע יוריד אותנו על הברכיים ויכריח אותנו להשתנות. 

אבל זה לא חייב להיות ככה. החיסון שלנו, התרופה האמיתית, היא ערבות הדדית. חיבור הרמוני, חיובי בין האנשים בארץ הוא המוצא היחידי מהקורונה ולמעשה, מכל הבעיות בחיינו. ברגע שנפעל בהתאם, לפי חוקי הטבע, הכל ישתנה לטובה. 

לא משנה כמה אנחנו שונים או לא מסכימים, מבחינת הטבע אנחנו אחד. לכן אין ברירה אלא לבחור אחד בשני, לבחור בחיים עבורנו ועבור משפחותינו. טובת הכלל היא טובתנו שלנו ממש ורק דרך יחסים אנושיים חמים וכנים בינינו נגלה מהם חיים בריאים ומאושרים.