הבת שלי הייתה בכיתה ה' כאשר הבחנתי בקושי שלה להתמודד עם הלחץ של הלימודים. אחיה הגדול, אפילו בכיתה א,' לא היה צריך את עזרתי והתרגלתי לנוחות הזאת. אך המצב שלה היה לא טוב, היא חוותה תסכול מניסיונות כושלים להצליח ולהדביק פערים. ישבתי איתה ודרך התשובות שלה הבחנתי כמה היא נבונה ובעלת אינטליגנציה גבוהה ועדיין לא מצליחה לקלוט את החומר בכיתה. בבית הייתי מסבירה לה את הכול מחדש וכך צלחה את הלימוד בכיתה עד הרגע שהייתה צריכה לגשת למבחן. ברגע שנגשה למבחן רמת הלחץ והחרדה עלו שלב עד כדי כך שהייתה משותקת. לא מסוגלת להבין הוראות פשוטות והתוצאות לא איחרו להגיע. 

הבנתי שעליי לפעול במידי. זה לא ייתכן שהילדה הזאת תמשיך להתנהל עם רגשות כל כך עזים שמשתקים אותה לחלוטין ומונעים ממנה התמודדות תקינה עם המצב. פניתי למומחים. קראתי מאמרים רבים. עשינו אבחון. ברור היה לי שהחרדה הופכת את האדם לחסר אונים, חסר ביטחון עצמי ובסופו של דבר האדם מתייאש ומאבד עניין. כמורה, אני פוגשת לא פעם תלמידים מסוג זה, שאיבדו אמון בעצמם וביכולת שלהם להצליח. חרדה מגבירה את התחושה הזאת של אי מסוגלות אצל ילדים ומבוגרים כאחד.

אז מה הפתרון? במקרה של הבת שלי ובכלל בקרב תלמידים אני משתדלת להעריך אותם לפי מידת השקעתם, להחליף מבחן בעבודה, מצגת או הערכה חלופית. זה לא אומר שהילדה לא ניגשת המבחנים אך הכמות שלהם פחתה. כך גם היום כאשר היא לומדת לתואר ראשון. היא מתחילה ללמוד כבר חודש לפני תחילת תקופת המבחנים ומסתגרת בחדר למשך רוב היום. היא לומדת את החומר כמעט בעל פה. עודדתי אותה למצוא עוד דרכים שיעזרו לה להתמודד עם החרדה ולזכור את החומר טוב יותר. כאן היצירתיות שלה פורחת, היא ממציאה משחקים, כותבת שירים בשילוב מושגים שהיא צריכה לזכור, מלמדת אחרים ועוד ועוד. 

זה גרם לי להבין כמה דברים: ראשית עלינו לבחון את הכדאיות של היבחנות באופן שונה. דרך הלמידה צריכה להיות שונה, מגוונת ורלוונטית לתלמידים. אנחנו לומדים טוב יותר כאשר מעבירים את הידע לאחרים או יוצרים צורות למידה שונות והכי חשוב, עלינו ליצור קשרים במהלך הלימוד המשותף ולהפרות אחד את השני כדי להצליח יחד כקבוצה.