ירושלים לפני הקורונה
ירושלים לפני הקורונה

במשך שנים כבר קיימת מגמה ברורה של הגירה שלילית של קהל עובד מירושלים. האחוז של האוכלוסיה החרדית והערבית המאופיינות באבטלה גדולה גדל באזור ירושלים והעירייה מנסה לשנות את המאזן ולחזק את האוכלוסייה החילונית המבוססת בעיר וכן את יצירת המשרות למגזר הגדול של בני ובנות הזוג של עובדי המדינה שגרים בעיר. אך נראה כי ללא הצלחה. אחד הכישלונות הגדולים היה זה של ראש העיר לשעבר ניר ברקת שלא הצליח להביא באמת חברות היי טק לעיר. העיר מדורגת ברמה הסוציו אקונומית הנמוכה ביותר בדומה לבני ברק והמשמעות היא שהיא לא מסוגלת לקיים את עצמה נזקקת לתמיכה מקופת האוצר.

אז נכון שעדיין ניתן למצוא משרות בעיר אפילו בתקופת הקורונה ואפילו בעמותות או בארגונים חינוכיים שנפגעו במיוחד במשבר כמו פנימיות שונות וכן גם לצעירים הן בשירות הציבורי במקומות כמו מטה השירות הלאומי או מערך הספריות או לחלופין בשוק הפרטי לפי כמות מודעות הדרושים המתפרסמות לצעירים בעיר.

אבל נראה שהקורונה פגעה בעיר שמככבת בראש טבלת נתוני התחלואה בצורה לא קלה. ההנחה היתה שמכיוון שהעיר מאופיינת בעובדי מגזר ציבורי רבים שלא נפגעו בפועל, עדיין אנו רואים עלייה בדורשי עבודה בירושלים. כמובן שנתונים אלו אינם כוללים את העצמאים בעיר שחלקם הגדול נפגע כתוצאה מהפגיעה האנושה בענפי התיירות והתרבות בעיר. עדיין נקודת אור בעיר האי הרצון של צעירים חילוניים להישאר בעיר וההתפתחות המשמעותית בחיי הלילה של השנים האחרונות שנותנת תקווה שייתכן ונצפה בשינוי מגמה. עם זאת גם כאן הקורונה טרפה את הקלפים והדירה כמעט לחלוטין את המשקיעים משוק הנדל"ן ומהשקעות בעיר ונותר לנו רק לצפות ולראות האם נראה פגיעה אנושה כללית בעיר או שהעיר תצליח להשתקם לאחר משברים אלו. מגמה נוספת שכנראה תתחזק עם הקורונה היא היציאה של התושבים לקניות אל מחוץ לעיר במרכזי קניות גדולים או שימוש במשלוחים מה שעלול לגרום ליותר ויותר שטחי מסחר בתוך העיר לנסות ולהפוך לשטחי מגורים שישתלמו יותר לבעליהם אך יפגעו יותר בעירייה שהכנסותיה ממיסים ירדו.