קורונה זה וירוס, בהתחלה כל כך פחדנו ממנו להידבק ,למות ,להיות חולים.

תמיד חשבתי איך אני בתור אדם מונעת מעצמי את הווירוס הזה ואולי כמו כל מחלה ,זה לא בדיוק בגוף שלנו, אלה זה בא כתוצאה של מה שקורה בנפשנו .

אני בתור אדם שלומד פסיכולוגיה, מבינה שכל המחלות בצורה כזאת או אחרת קשורות למצב הנפשי של האדם.

הייתי עושה מחקר האם מחלת קורונה היא באמת תלוית גיל וחולים רק בה בווירוס עצמו יותר מבוגרים? אנשים בקבוצות סיכון?מה הקשר בין מצב הנפשי של אדם להדבקות בקורונה?

עד כמה זה לא הגיוני וזה כאילו וירוס לדעתי יש קשר בין מצב  נפשי של בן אדם לרמת הדבקות. קודם כל אנשים שחולים בדיכאון והיפוכונדריה במיוחד זה עוד קבוצת סיכון .חוץ מהעובדה שבזמן קורונה בגלל הסגר עלה גם ככה אחוז מחלות נפש והחמרה במצב. המחלה עצמה גורמת לפוסט טראומה ,סביר להניח האוכלוסייה הפגיעה זה אנשים עם מחלות נפש, מחקרים מראים את זה כבר .

השאלה הנשאלת מה לעשות עם קורונה? הבנו כבר זה לא רק וירוס פשוט, זה וירוס שפוגע גם בנפש ,וזה עוד בעיה אפילו יותר גדולה מהווירוס עצמו. אני חושבת שאנחנו כחברה ומדינה צריכים לתת לאדם תמיכה בזמן הווירוס. השאלה איזה תמיכה? בזמן ההסגר הבנו כמה חשוב לנו יחסים עם בני בית שלנו גילינו אותם מחדש, למרות המחלוקות התגעגענו אחד לשני ,הבנו שדווקא יצירת ביטחון ואהבה בבית עושה אותנו יותר אופטימיים, פחות חרדים מקורונה, ואולי יותר חסינים לווירוס עצמו. אז הייתי חוקרת טוב את הקשר ההפוך בין מחלות נפש ולקורונה ובנוסף הייתי חוקרת הקשר בין הדבקות בקורונה ומצב במשפחה .מחקר כזה היה נותן אור חדש לווירוס. 

הקורונה רק התחילה ויש עוד הרבה דברים שלא חקרנו. אני חושבת שכדאי לחקור את כל הנושא גוף ונפש.

הכי חשוב לחקור את המצב במשפחות ,ורמת הדבקות בוירוס. זה יכול לתרום הרבה לטיפול במחלה עצמה ומצבים נפשים שיש כתוצאה ממנה.